ארבע הערות על ארבעה שערים כפול שתיים בליגת האלופות של אירופה שעשו לי את השבוע.
הגרמנים - למרות שאנחנו נמצאים רק בחצי הדרך, הרשו לי לומר בוודאות : יהיה לנו, לראשונה בהיסטוריה - גמר כל גרמני. ואני אומר זאת, כי מצד אחד אני לא מאמין בעין הרע ומצד שני - אני כן מאמין בסטטיסטיקה. הסטטיסטיקה אומרת
שבאיירן כבשה בכל משחקי החוץ שלה העונה (ובאופן כללי רק במשחק אחד העונה, מול ארסנל בגומלין שמינית הגמר, כשעלתה בהרכב חסר מאוד, היא לא כבשה)., הסטטיסטיקה אומרת שדורטמונד לא הפסידה העונה בליגת האלופות ורק בשלושה משחקים העונה היא לא כבשה (אחד מול מלאגה ברבע הגמר, אחד בליגה ואחד בגביע הגרמני מול באיירן) והסטטיסטיקה גם אומרת שריאל ספגה כמעט בכל משחקיה העונה באלופות (שמרה על רשת נקייה רק מול גלאטסראיי במשחק הראשון). הסטטיסטיקה גם נותנת סיכויים מאוד נמוכים לקבוצה לחזור מהפסד 1-4 במשחק הראשון ולא נותנת סיכויים בכלל לקבוצה שהפסידה 0-4 לעוף.
אבל נעזוב לרגע את הסטטיסטיקה, מישהו באמת חושב שדורטמונד מסוגלת להפסיד 3-0 בברנבאו?! דורטמונד הרי נפגשה עם ריאל 3 פעמים העונה ובכל הפעמים האלו היא הייתה טובה יותר, נחושה יותר וחזקה יותר. זה לא ישתנה בגומלין. ובאיירן? מישהו באמת חושב שהקבוצה שנמצאת בכושר הטוב באירופה תושפל בקאמפ נואו ולא תכבוש אפילו שער אחד, נו באמת?!
מה שמביא אותי לעניין הצדק הפואטי. מעבר לכתישה הספורטיבית תוצרת הליגה הגרמנית שראינו השבוע, הייתה פה גם כתישה רעיונית. הליגה הגרמנית, הליגה השוויונית ביותר באירופה, זו שאימצה את חוקי הפייר-פליי, זו שכל הקבוצות בה נמצאות ברוב בעלות של האוהדים וזו שהעמידה ב-10 השנים האחרונות 5 אלופות שונות (בספרד ובאנגליה היו רק 3) הנחילה תבוסה כואבת לליגה כושלת מבחינה כלכלית, שבה יש 2 קבוצות עשירות שזוכות לאשראי בלתי מוגבל מהבנקים ולמחיקת חובות והכל על חשבון שאר קבוצות הליגה המתפרקות מנכסיהן ועל חשבון הספורטיביות.
וכן, זה גם קרה דרך כדורגל יפה, יעיל ומשובב עין. עכשיו רק נותר לקוות שדורטמונד ובעיקר באיירן, לא ילכו בדרכי הספרדיות ויתחילו לקנות מכל הבא ליד, אלא ימשיכו לעבוד נכון, לטפח כישרונות ולאפשר תחרותיות בליגה שמתחילה להתחרות על התואר - הליגה הטובה בעולם.
ומילה אחרונה על דורטמונד - קבוצה שהיא משאת נפשם של כל חובבי הרומנטיקה בכדורגל. קבוצה שכל שנה נפרדת מהכוכבים שלה ועדיין מצליחה להכניס שחקנים חדשים לתוך תבנית קיימת ולייצר מנהיגות צעירה וכדורגל תוסס, יעיל ומקורי. רק חבל שהם משחקים בצהוב-שחור..
הספרדים - באמת שמישל פלטיני התאמץ הפעם. מה הוא לא עשה? הוסיף הגרלה לפני החצי, שלח את השופטים הנכונים והכל בשביל שיהיה לנו קלאסיקו ספרדי בגמר האלופות. הבעיה היא שפלטיני לא שם לב לכמה עובדות: הראשונה שברצלונה כבר חצי שנה היא קבוצה של שחקן אחד (למי שתהה, מדובר במסי ולא בפבריגאס. כן, אני יודע שזה מבלבל) וכמו שאנחנו יודעים טוב מאוד מנבחרת ארגנטינה, מסי לבד לא מספיק. השנייה, היא שריאל מזייפת לאורך כל העונה באלופות (ו15 הדקות המחרידות שלהם בהם הם ספגו 3 שערים מול גלאטסאריי, שחזרו במדויק מול דורטמונד, היו העדות הכי טובה לכך). והשלישית שההגנה של הקבוצות הספרדיות נראית כמו הכלכלה הספרדית, יותר מדי חורים, פחות מדי כיסוי וסייסטה בצהרים. אז עכשיו הסיכוי לקלאסיקו בגמר שואף לסיכוי שהפועל ירושלים כדורסל תזכה ביורוליג (או בליגה הישראלית...) ופלטיני את הקופה שלו יעשה כנראה בפעם אחרת.
אז האם נגמר העידן של ברצלונה? לא בטוח, יש מצב שהמועדון ימציא את עצמו מחדש כי הוא עדיין בית גידול לשחקנים הכי טובים בעולם ומסי הוא עדיין שתי רמות מעל כל מה שזז בכדורגל אבל לפחות אולי יסתיימו הימים שבהם קבוצות חוטפות מבארסה רביעיות וחמישיות עוד בחדר ההלבשה ובעיקר, אולי יסתיימו הימים שבהם ברצלונה משחקת את הטיקי-טאקה חסר התכלית הזה שלא מוביל אותה לשום מקום.
וריאל? החדשות הטובות מבחינתה הן שהימים שלה עוד לא נגמרו. הרעות הן שהם פשוט עוד לא התחילו..
הישראלים - יותר משמחתי על כך שברצלונה הובסה בשל השנאה היוקדת שלי לכל דבר שמריח מדורסנות ופייבוריטיות בולטת מדי, שמחתי על כך שהאוהדים הישראלים הרגישו שהפסידו. די היה לראות את הפנים האבלות וחפויות הראש של נדב יעקובי (בימים רגילים הוא רק חפוי שיער) ואת הפרשנות המזועזעת של אלי אוחנה (בימים רגילים זו רק פרשנות מזעזעת) בשביל להבין שהאהבה העיוורת של הישראלים לברצלונה הוציאה פה אנשים מדעתם. האוהד הישראלי, שמטפיל את עצמו על כל מה שמשדר מכוח, שבשנות ה-90' אהב את מנצ'סטר יונייטד, בתחילת המילניום סגד לריאל מדריד וידע תמיד להעריץ את מכבי כדורסל כל עוד היא אלופת אירופה (אבל ללכת שלוש דקות לסוף כדי לא להיכנס לפקק אם היא מובסת), חטף מכה כואבת לטרמפ שהוא לקח על מסי.
הבעיה היא שמהר מאוד השמחה שלי השתנתה, כי כמו שזה נראה, בקרוב מאוד הישראלים יתחילו לאהוד את דורטמונד או באיירן. ומה יהיה עליי?
המיוחד - ואי אפשר להתייחס לתבוסה של ריאל מדריד בלי להתייחס לתבוסתו של המיוחד, כך הוא מכנה את עצמו, ז'וזה מוריניו. מוריניו הולך לסיים שלוש שנים בריאל, מבלי שקידם אותה צעד אחד אמיתי קדימה (כן, הם הגיעו פעמיים לחצי גמר ליגת האלופות, היפ היפ הוריי לקבוצה עם תקציב הרכש הגדול באירופה). אז אולי מוריניו לא כל-כך מיוחד, או אולי פשוט שהנאחס של ריאל מיוחד עד מאוד. ובעצם, זה שריאל מדריד לא זוכה בגביע האלופות ב11 שנים האחרונות, זה לא עניין של נאחס. זו סטטיסטיקה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה