לברון - ווייד ובוש? דנאקן, פארקר וג'ינובלי?, משחק מספר 3 הוכרע בזכות השלישייה הגדולה של הסדרה - דני גרין, קוואי לאונרד ודני גרין, הילדים שיבטיחו שסן אנטוניו תישאר קבוצה גדולה גם הרבה אחרי שהעונה הזו תיגמר. סיכום המשחק.
אם יש כלל שכל אוהד NBA שצפה בליגה במשך ה-20 שנים האחרונות יוכל לומר לכם הוא ש'לעולם אל תספידו את הספרס'. גם אם הם עייפים, גם אם הם מזדקנים, גם אם הם לא לקחו אליפויות גם בשנים אי-זוגיות וגם אם היו מדרס לרגליים של לברון וחבורתו במשחק מספר 2. לעולם אל תספידו את הספרס! הם תמיד ימצאו דרך לחזור לעניינים, להיות שוב רלבנטיים ולדרוס כמו שרק הם יודעים.
הסיבה לכך היא כמובן התחדשות מתמדת שהיא מנת חלקו של הצוות המקצועי של הקבוצה גרג פופוביץ' המאמן ואר.סי ביופורד, הג'נרל מנג'ר.
פופוביץ' על אף שהוא מאמן את הספרס קרוב ל-18 שנה ועל אף שב-11 שנים האחרונות הכוכבים שלו הם בדיוק אותם הכוכבים, המציא את הספרס כמה פעמים בתקופה הזו. מקבוצה שנשענה על תאומי המגדל - דאנקן ורובינסון, היא הפכה להיות קבוצת סמול בול עם גבוה שני שכמעט לא משפיע על המשחק (נאזי מוחמד, נסטרוביץ' ופבריציו אורברטו היו רק חלק מהנגרים ש"פיארו" את עמדת הסנטר של הדורבנות). מקבוצה שהייתה הגנתית וקשוחה וחיסלה את יריבותיה בעיקר בצד האפור של המגרש תוך שמירה על התקפה סבירה ופשוטה (שמשתמשת בתרגילי פיק אנד רול יעילים וקליעות נוחות מחצי מרחק), הפכו הספרס בשנים האחרונות לאחת מקבוצות ההתקפה הטובות בליגה עם תרגילים מסובכים ומאופציות מגוונות. הקבוצה של השנה היא כמובן הסיניתזה של שתי הקבוצות הללו. היא יכולה לשחק סמול-בול עם גבוהים אתלטיים כמו בוריס דיאו ומאט בונר, אבל היא יכולה לשחק גם כדורסל גבוהים קלאסי עם ספליטר ודאנקן. היא יודעת לשחק נהדר בהתקפה אבל כשצריך היא לוחצת על הדוושה ועושה הגנה רצחנית (תשאלו את ממפיס).
מעבר להתחדשות הטקטית, הספרס תמיד ידעו לחדש את סגל השחקנים בזמן. אר.סי ביופורד, המנהל המוכשר, תמיד ידע לשלוף מבחירות הדראפט הגרועות (כיאה לקבוצה שלא ירדה מ-50 ניצחונות כבר קרוב ל-16 שנה) שחקנים נהדרים ותמיד ידע למצוא שחקנים טובים גם ביבשת הרחוקה (אירופה, כאילו דא) ובקבוצות שלא ידעו לנצל אותם. והשחקנים האלה, היוו לשלישיה הגדולה את הצוות המסייע אבל גם את הגרוש ללירה שהיה חסר להם בשביל להיות הקבוצה הטובה הNBA. ובדיוק כך נחתה בספרס השלישייה הגדולה הבאה שלה - דני גרין (מקליבלנד שלא ידעה להשתמש בו), קוואי לאונרד (מהדראפט) וגארי ניל (מהליגה הטורקית), שאם יממשו את הפוטנציאל שלהם יהיו אלה שייגרמו שגם המעבר לדור חדש בספרס יעבור חלק ועם מינימום 50 ניצחונות נדרש בעונה.
השלישייה הזו היא שניצחה את משחק מספר 3 בסדרה. במשחק מספר 2 דיברו כולם על כך שהשלישייה הגדולה לא הופיעה למשחק. פארקר לא היה מספיק דומיננטי, דאנקן הסתבך מול השמירה שוב ושוב ועל ג'ינובלי חבל להרחיב את הדיבור. משחק מספר 3 לא היה שונה מאוד מכך. דאנקן דווקא היה טוב ובעיקר דומיננטי (12 נקודות, 14 ריבאונדים ושליטה מוחלטת מתחת לסלים) ב-30 דקות שהוא שיחק אבל פארקר (6 נקודות, 8 אסיסטים ופציעה מטרידה בשריר הרגל שנקווה שלא תשפיע על ההמשך שלו ושל הספרס) וג'ינובלי כמעט לא הורגשו. ועדיין הספרס ניצחו את המשחק ב-36 נקודות הפרש.
הם עשו זאת בזכות גארי ניל, בסידרה של סלי נהדרים וחדירות שמאוד הזכירו לי את מה שג'י-ג'י בראה עשה לפני שנתיים למיאמי בגמר (סה"כ קלע ניל 24 נקודות ב-25 נקודות), ניל הוא גם זה שקלע שתי שלשות בתחילת הרבע האחרון שהפכו את ניסיונות הקאמבק של מיאמי לפתטיים.
הם עשו זאת בזכות קוואי לאונרד. לאונרד לא רק ששמר מצוין על לברון (לברון אמנם קלע בסוף 15 נקודות אבל 11 מהם היו שהמשחק היה כבר בהפרש דו-ספרתי והכנות לגארבג'-טיים) אלא גם היה שם תמיד להציל כדור אבוד, להתאבד על הריבאונד (12 ריבאונדים, משחק שלישי ברציפות שהוא לוקח מעל 10 ריבאונדים והבחור רק 7'6/ 2.01) ולסיים כל מתפרצת, לאונרד גם נזכר במשחק הזה שיש לו קליעה מבחוץ (סה"כ 14 נקודות). לתרומה העיקרית של לאונרד (זאת שתוארה כאן קודם) קוראים "hustle" וזה בדיוק מה שניצח לספרס את המשחק ולא לחינם בדקות שהוא היה על המגרש הספרס עמדו על 29+ נקודות.
והם עשו זאת לא פחות בזכות דני גרין. גרין, אשר חששתי שערב קליעות שלו התבזבז ללא שוב במשחק מספר 2, הוכיח שיכולת קליעה היא לא עניין של משחק אחד בלבד (ותשאלו את מייק מילר ממיאמי שמוכיח את זה שוב ושוב). גרין , במופע התקפי מרשים ובקבלת החלטות מצוינת סיים עוד משחק התקפי נהדר עם 27 נקודות באחוזים מעולים (9 מ-15 מהשדה). אבל בנוסף גרין היה שם גם בהגנה ובעזרה על לברון. גרין הולך ומשתפר ככל שהפלייאוף מתקדם והשיפור הזה הוא פקטור אדיר בהצלחה של הספרס עד כה.
עם שלישיה כזאת, שרק משלימה שלישיה אחרת שכוחה עוד במותניה (בטח לאחר ששוב איש מהשלישיה הגדולה המקורית לא שיחק ברבע הרביעי וחצה את ה-30 דקות במשחק), הספרס נמצאים כרגע בעמדת זינוק מצוינת לאליפות מספר 5.
וכמה מילים על מיאמי: אז למרות שכולם תמיד מנתחים את המשחק מפרספקטיבה של לברון, אעשה זאת גם. אני אמנם שונא להיות כמו כולם אבל לפעמים אין ברירה כי מיאמי קמה ונופלת על יכולתו של קינג ג'יימס. לכל משחק עד היום הופיע לברון אחר. במשחק הראשון היה זה לברון הרב-תכליתי שעושה הכל מכל כל. במשחק השני (בעיקר בחצי השני) היה זה לברון שעושה את חבריו יותר טוביו ומיטיב עם נתיניו. ובמשחק מספר 3? טוב לברון לא ממש הגיע למשחק מספר 3 וגם כמות הנקודות שצבר אחרי שהמשחק כבר לא היה חשוב לא תשכיח את זה. אם מיאמי רוצה לחזור לסדרה הזו ולנצח אותה (היא צריכה לנצח 3 מתוך 4 משחקים, משימה לא קלה בכלל), היא צריכה קודם כל את לברון במשרה מלאה בהתקפה, דהיינו הרבה יותר ממוצע ה-16.6 בסדרת הגמר עד כה. היא צריכה אותו מהרגע הראשון של המשחק ולא רק מהחצי השני והיא צריכה אותו קצת יותר עוין ועירני בהגנה. לברון כזה ייקרא מלך ויוביל את ממלכתו לתואר שני. כל לברון אחר יהיה לברון שיפסיד לסן אנטוניו, אם לא ב5 משחקים אז ב-6.
איש המשחק: אחרי כל מה שכתבתי על השלישייה הגדולה קשה מאוד לבחור. אבל אם ממש חייבים אני אלך על דני גרין. לא רק בגלל הנקודות אלא בעיקר בגלל קבלת ההחלטות, הרוגע, היציבות וההגנה המצוינת.ולחשוב שקטלתי אותו לפני הסידרה.
איש המשחק (גזרת המפסידים): מייק מילר, 5 מ-5 ל-3, תוספת חיובית מאוד להתקפה של מיאמי שהתעוררה לה בשלהי משחק מספר 6 מול אינדיאנה. רק שימו לב, בכל פעם שהוא עובר את ה-10 נקודות, מיאמי מפסידים. מה זה אומר עליו? מה זה אומר על ההגנה שלו? מה זה אומר על מיאמי?
השפן: מה עוד פעם נבחר את גארי ניל? כנראה שכן.. כי אם לאונרד וגרין הם שחקני חמישיה והתרומה שלהם מתחילה להיות יציבה וצפויה, אז במקרה של ניל, אף אחד לא ציפה לזה. בטח לא אריק ספולסטרה.
הפלופ: מאיפה נתחיל? אולי מאיש המשחק הקודם - מריו צ'למרס. 0 נקודות, אסיסט אחד, 4 איבודים. שורה סטטיסטית מושלמת לפלופ שרק במשחק הקודם אמרו עליו שהוא הכוכב הרביעי של מיאמי.
פרס "הייתי נותן לו כאפה" (על שם גיא פניני): ג'ינובלי. מה יהיה עם הארגנטינאי החוצפן הזה שבכוח מנסה לקלוע משלוש בדיוק שהקבוצה צריכה לעשות משהו שפוי. אז הפעם זה לא הפריע לאף אחד אבל לא לעולם חוסן.
רגעי מפתח: 1. כל אחת מ-16 השלשות שסן אנטוניו המטירה על הראש של החברה המסכנים ממיאמי שלא ידעו מאיפה זה בא להם. 2. סן אנטוניו מצליחה לקלוע סל ב-4 שניות ויורדת לרבע האחרון ביתרון 15 אחרי שההפרש שהיא בנתה כבר צומצם.סל של מומנטום שאומר לקבוצה השנייה - "היום כבר לא תנצחו אותנו". 3. כריס בוש מחטיא שתי זריקות עונשין ברצף. ואח"כ שוב. מיאמי לא הצליחה לעמוד בקצב של הספרס כבר בחצי הראשון. 4. גרג פופוביץ' מעלה את הספסל שלו לשחק 8 דקות לסיום. ספולסטרה לעומתו, משאיר את שלושת הגדולים על המגרש. זה עדיין לא עוזר. במשחק הבא שוויד יפול מהרגליים כמו בכל מחצית שנייה בסדירה הזו ולברון יקבל החלטות מטופשות לקראת הסוף, תזכרו למה.
ובגזרת המאמנים: פופוביץ' היה חד ומדויק והצליח להפוך את החולשות שלו מהמשחק הקודם ליתרונות במשחק הזה. ככה זה שאתה המאמן הכי טוב בליגה. עוד אפשר להגיד עליו שהוא לקח הימור לא קטן עם ההחלטה, המודעת כנראה, לדרוס את מיאמי ב-36 הפרש ולהוריד את הכבוד המלכותי שלהם לסוף התורן. מאמנים אחרים (נגיד ספולסטרה במשחק הקודם..) דווקא היו מורידים את הרגל מהגז, לא פופ. עכשיו השאלה היא האם הוא גרם בכך ליצר נקמה מטורף אצל מיאמי שיגרום להם להתאבד על המשחק הרביעי ולהראות לכולם שזאת הייתה תקרית חד פעמית או לחילופין שמזה מיאמי והסגל המפורק חברתית גם ככה שלה, לא יצליחו להתרומם. איכשהו אני מנחש שאם פופ עושה משהו, הוא יודע מה הוא עושה.
ספולסטרה? עדיף לו שנשכח את המשחק הזה.
וכמה מילים על מיאמי: אז למרות שכולם תמיד מנתחים את המשחק מפרספקטיבה של לברון, אעשה זאת גם. אני אמנם שונא להיות כמו כולם אבל לפעמים אין ברירה כי מיאמי קמה ונופלת על יכולתו של קינג ג'יימס. לכל משחק עד היום הופיע לברון אחר. במשחק הראשון היה זה לברון הרב-תכליתי שעושה הכל מכל כל. במשחק השני (בעיקר בחצי השני) היה זה לברון שעושה את חבריו יותר טוביו ומיטיב עם נתיניו. ובמשחק מספר 3? טוב לברון לא ממש הגיע למשחק מספר 3 וגם כמות הנקודות שצבר אחרי שהמשחק כבר לא היה חשוב לא תשכיח את זה. אם מיאמי רוצה לחזור לסדרה הזו ולנצח אותה (היא צריכה לנצח 3 מתוך 4 משחקים, משימה לא קלה בכלל), היא צריכה קודם כל את לברון במשרה מלאה בהתקפה, דהיינו הרבה יותר ממוצע ה-16.6 בסדרת הגמר עד כה. היא צריכה אותו מהרגע הראשון של המשחק ולא רק מהחצי השני והיא צריכה אותו קצת יותר עוין ועירני בהגנה. לברון כזה ייקרא מלך ויוביל את ממלכתו לתואר שני. כל לברון אחר יהיה לברון שיפסיד לסן אנטוניו, אם לא ב5 משחקים אז ב-6.
איש המשחק: אחרי כל מה שכתבתי על השלישייה הגדולה קשה מאוד לבחור. אבל אם ממש חייבים אני אלך על דני גרין. לא רק בגלל הנקודות אלא בעיקר בגלל קבלת ההחלטות, הרוגע, היציבות וההגנה המצוינת.ולחשוב שקטלתי אותו לפני הסידרה.
איש המשחק (גזרת המפסידים): מייק מילר, 5 מ-5 ל-3, תוספת חיובית מאוד להתקפה של מיאמי שהתעוררה לה בשלהי משחק מספר 6 מול אינדיאנה. רק שימו לב, בכל פעם שהוא עובר את ה-10 נקודות, מיאמי מפסידים. מה זה אומר עליו? מה זה אומר על ההגנה שלו? מה זה אומר על מיאמי?
השפן: מה עוד פעם נבחר את גארי ניל? כנראה שכן.. כי אם לאונרד וגרין הם שחקני חמישיה והתרומה שלהם מתחילה להיות יציבה וצפויה, אז במקרה של ניל, אף אחד לא ציפה לזה. בטח לא אריק ספולסטרה.
הפלופ: מאיפה נתחיל? אולי מאיש המשחק הקודם - מריו צ'למרס. 0 נקודות, אסיסט אחד, 4 איבודים. שורה סטטיסטית מושלמת לפלופ שרק במשחק הקודם אמרו עליו שהוא הכוכב הרביעי של מיאמי.
פרס "הייתי נותן לו כאפה" (על שם גיא פניני): ג'ינובלי. מה יהיה עם הארגנטינאי החוצפן הזה שבכוח מנסה לקלוע משלוש בדיוק שהקבוצה צריכה לעשות משהו שפוי. אז הפעם זה לא הפריע לאף אחד אבל לא לעולם חוסן.
רגעי מפתח: 1. כל אחת מ-16 השלשות שסן אנטוניו המטירה על הראש של החברה המסכנים ממיאמי שלא ידעו מאיפה זה בא להם. 2. סן אנטוניו מצליחה לקלוע סל ב-4 שניות ויורדת לרבע האחרון ביתרון 15 אחרי שההפרש שהיא בנתה כבר צומצם.סל של מומנטום שאומר לקבוצה השנייה - "היום כבר לא תנצחו אותנו". 3. כריס בוש מחטיא שתי זריקות עונשין ברצף. ואח"כ שוב. מיאמי לא הצליחה לעמוד בקצב של הספרס כבר בחצי הראשון. 4. גרג פופוביץ' מעלה את הספסל שלו לשחק 8 דקות לסיום. ספולסטרה לעומתו, משאיר את שלושת הגדולים על המגרש. זה עדיין לא עוזר. במשחק הבא שוויד יפול מהרגליים כמו בכל מחצית שנייה בסדירה הזו ולברון יקבל החלטות מטופשות לקראת הסוף, תזכרו למה.
ובגזרת המאמנים: פופוביץ' היה חד ומדויק והצליח להפוך את החולשות שלו מהמשחק הקודם ליתרונות במשחק הזה. ככה זה שאתה המאמן הכי טוב בליגה. עוד אפשר להגיד עליו שהוא לקח הימור לא קטן עם ההחלטה, המודעת כנראה, לדרוס את מיאמי ב-36 הפרש ולהוריד את הכבוד המלכותי שלהם לסוף התורן. מאמנים אחרים (נגיד ספולסטרה במשחק הקודם..) דווקא היו מורידים את הרגל מהגז, לא פופ. עכשיו השאלה היא האם הוא גרם בכך ליצר נקמה מטורף אצל מיאמי שיגרום להם להתאבד על המשחק הרביעי ולהראות לכולם שזאת הייתה תקרית חד פעמית או לחילופין שמזה מיאמי והסגל המפורק חברתית גם ככה שלה, לא יצליחו להתרומם. איכשהו אני מנחש שאם פופ עושה משהו, הוא יודע מה הוא עושה.
ספולסטרה? עדיף לו שנשכח את המשחק הזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה