זהו. בקרוב זה ייגמר. החבורה הצעירה והתוססת של אוקלהומה סיטי הולכת להיות מודחת בחצי גמר המערב ולסמן וי על עוד כישלון בדרך להפוך להיות קבוצת העתיד שכולם ציפו שהיא תהיה. החבורה הצעירה שעד השנה התקדמה בכל שנה בשלב אחד בדרך לאליפות הNBA ובשנה שעברה כבר הגיעה לגמר (שם הובסה מול מיאמי) תצעד השנה לראשונה צעד אחורה לאחר פלייאוף מאכזב (והאמת, עונה רגילה גם לא מרשימה במיוחד וזאת למרות המקום הראשון במערב).
ולא שאין להם נסיבות מקלות - ראסל ווסטברוק נפצע והחמיץ את רוב הפלייאוף. קווין מרטין שהגיע בטריייד בתמורה לאיש והזקן ג'יימס הארדן, מתגלה כנזיד עדשים וקנדריק פרקינס השאיר את ימי השיא שלו הרחק מאחוריו. אבל איתם או בלעדיהם, ישנו חשש כבד שמתגנב אל הלב, חשש לא פשוט שמנקר את דרכו אל התודעה - קווין דורנט הופך להיות לברון. והלברון שהוא הופך להיות הוא לא הלברון הנוכחי, הבטוח בעצמו והמוכשר המוקף בחבורה מסייעת איכותית ב-2 דרגות על כל מה שיש לשאר הקבוצות להציע אלא בלברון ההוא, זה שנשאר מאחור בקליבלנד ומעולם לא הצליח להיות מנהיג אמיתי של קבוצה ולקחת אליפות.
האמת, זה התחיל כבר מזמן, בעיקר כאשר הסטטיסטיקה הראתה שדורנט, שחקן של 90-50-40 באחוזי קליעה הוא רק האופציה השנייה בהתקפה של אוקלוהומה. כן, כן מלך הסלים של הליגה הוא רק נושא הכלים של ווסטברוק. אבל בפלייאוף, החל ממשחק מפר 3 בסדרה מול יוסטון זה בולט עוד יותר. ווסטברוק נעדר אבל לדורנט לא קרה שום דבר מיוחד במשחק שלו. להפך, יותר מדי זריקות אחרונות במשחקים הלכו אל צוות מסייע מוגבל כמו רג'י "מאיפה לעזאזל באת? ג'קסון" או דרק "הייתי שחקן קלאץ' אדיר ב-2004" פישר. וכשהכדור כן מגיע לדורנט הוא מטיח שלשות באחוזים איומים ואפילו לא מנסה לחדור לסל ולסחוט עבירות. ואם השיר הזה נשמע לכם מוכר, זה רק בגלל שזה בדיוק מה שאפיין את לברון בימי קליבלנד הלא כ"כ עליזים שלו.
עם הזמן מעמדו של דורנט משתנה מההבטחה הבאה לאכזבה הנוכחית. בשנה הבאה הוא כבר יתחיל את עונתו השביעית בליגה, הוא כבר בן 25 אבל הNBA או אפילו המערב לא מונחים לרגליו כלל. במקום זה, הוא תקוע בקבוצה משוק קטן, עם צוות מסייע לא מספיק טוב, מאמן לא מוכשר מספיק וקוף אחד על הגב שהוא לא יודע איך להתמודד איתו. בקליבלנד, לאחר התבוסה לסן אנטוניו בגמר של 2007, החלו פשוט לעשות ניסויים כל שנה - ג'ימיסון, בן וואלאס, מו ווילאמס, אנתוני פארקר ושאקיל היו חלק מהשמות שהובאו בשביל לעשות את הסוויץ' בצוות המסייע אבל כלום לא קרה והאכזבה גדלה משנה לשנה כאשר לברון הופך להיות האיש אליו האש מכוונת.
זה בדיוק מה שמתחיל לקרות לדורנט. כבר בקיץ, נשלח הארדן בטרייד מגוחך ליוסטון בשביל ליצור צוות מסייע מתאים יותר לדורנט. זה לא כ"כ עבד (ואני עדין עם סם פרסטי, הג'נרל מנג'ר של אוקלוהומה). אני מעריך שבקיץ הבא זה יקרה שוב ואח"כ עוד פעם ומי יודע מתי זה יסתיים. לברון חבר בסופו של דבר לסופרסטארים אחרים שחלקו עימו בנטל, אולי לדורנט זה יקרה גם, כאשר הלייקרס, ברוקלין ודרק רוז בכל קונסטלציה שהיא נראים כמו אופציות טובות לחבירה.
ובינתיים, דורנט מתחיל גם לשחק כמו לברון, הוא לוקח ריבאונדים, הוא מוסר, הוא שומר על כל שחקן בכל עמדה במגרש והוא עדיין פוחד לקחת זריקות. כל מי שצופה באוקולוהמה משחקת בפלייאוף מוצא את עצמו צועק אל דורנט שבמסך "תזרוק כבר למען ה'", "תיקח את הכדור ותזרוק". אבל איכשהו דווקא רג'י ג'קסון מקבל את הכדור האחרון בדרך לעוד כלום או שדרק פישר מטיח שלשה שמסתיימת כריבאונד בידי היריבה. ודורנט? עומד ומסתכל.
לפני שהרכבת תצא מאוקלוהומה והשושלת הנוכחית לא תביא איתה שום תואר, צריכים פרסטי וחבריו לצוות הניהולי לעשות כמה מעשים. הראשון, להעיף את סקוט ברוקס אל קבוצה קטנה חסרת ציפיות שיכולה להתאים לו (מישהו אמר מילווקי?), ברוקס הוא ממש לא האיש ואם סדרת הגמר של שנה שעברה בה ספולסטרה ומיאמי התעללו בו ובטקטיקה המשימה בה נקט לא הספיקה אז החוסר אונים שלו מול ממפיס צריך להפיל את האסימון בהנהלת הת'אנדר. זה לא משנה מי יבוא במקומו פיל ג'קסון, ג'רי סלואן, דיויד בלאט או דרדסבא רק שיהיה מישהו עם כריזמה וראיית משחק יותר טובה משל ברוקס. השלב השני הוא להיפטר מווטסברוק ולהגדיר שבחור שיגיע בשבילו הוא מספר 2 בקבוצה הזו (רג'ון רונדו יכול להיות טרייד מעולה על ווסטברוק. לשני הצדדים) והשלב השלישי הוא למלא את הספסל בכמה ותיקים מנוסים שיכולים לתת כתף. כמו דרק פישר, רק זה של 2004. ואם אפשר להשיג גם סנטר במקום עגלת הקניות הזו שקוראים לה פרקינס, מה טוב.
וכמובן דורנט, שיזרוק, שיחדור, שייקח אחריות ושיפסיק לחשוב שאחרים יעשו בשבילו את העבודה. זה דבר אחד לא להיות אגואיסט סטייל כרמלו, זה דבר שני להיות פראייר. כמו לברון ג'יימס, הישן..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה