שבוע מלא כותרות עבר על קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים. זה התחיל עם ריב מתוקשר בין הגארד ה'סורר', קורטני פלס למאמן ה'מיתמם', שרון דרוקר, המשיך בפיטוריו של עוזר המאמן ה'מדליף' שי סיגלוביץ' ונמשך בניצחון מפתיע, אך חסר משמעות בהיכל נוקיה על מכבי ת"א ה'חיוורת' בגירסת פוסט ריאל מדריד.
אבל החדשה האמיתית עליה כמעט לא דיברו בתקשורת השבוע היא שובו של דני קליין להנהלת הקבוצה ומכיוון שקליין הצליח ליצור לעצמו פרופיל תקשורתי מוצלח מאוד על לא עוול בכפו (מי אמר יאיר לפיד?) כנראה שרק בלוג שאף אחד לא קורה יעסוק בכמה משפיעה והרסנית הידיעה הזו על הפועל ירושלים וכמה נזק גרם קליין עד עתה לקבוצה הזו, שבימים יפים יותר כמעט וסיפקה אלטרנטיבה הגונה למועדון הכדורסל הדיקטטורי בעולם.
ראשית ימיו של קליין בהפועל, אי שם באמצע שנות ה-90', לוו בבשורה הגדולה אותה הביא קליין להפועל - היכולת לגייס כספים. קליין רכב על גלי האהדה עליה נישאה הקבוצה בימים הדלים של השנים האלו והצליח למשוך ספונסרים שישקיעו בקבוצה. ההידוע והנדיב ביותר בין משקיעים אלו היה נחום מנבר אשר השיב לקבוצה סמלים כמו עדי גורדון ודורון שפע והצעיד את הקבוצה לשני הגביעים הראשונים בתולדותיה (96' ו-97'). הצלחות אלו הביאו את קליין לתפקיד יו"ר הקבוצה והאיש המשפיע בה תוך השמטת העבודה שאותו נחום מנבר הורשע ב1997 במכירת נשק לאיראנים וכונה ע"י שבתי שביט, ראש המוסד לשעבר "הבוגד הגדול ביותר שפעל אי פעם בישראל".
אך קליין בשלו, המשיך לגייס משקיעים לקבוצה ובעיקר לרכוש ידידים בתקשורת ולהציג את עצמו בתור האלטרנטיבה לשלטון היחיד של מכבי ת"א בכדורסל הישראלי. עם השנים זכורים לו בעיקר המאבקים על הזזת גמר הגביע מהיכל נוקיה (איצטדיונה הביתי של מכבי ת"א) אל אולמות נידחים באשקלון וחיפה, מאבקיו במשטרה למען אוהדי הפועל ירושלים מסוף שנות ה-90', הזכייה בתואר אירופי ראשון (היול"ב קאפ ב-2004) וכמובן, 8 פעמים בהן זכתה הקבוצה בתואר סגנית האלופה אשר הגיעו לשיאן בהפסד בשנייה האחרונה של גמר הפיינל פור ב-2007.
אבל לצד ההישגים הספורטיביים שהביאה הפועל ירושלים של היו"ר קליין, נשכחה בתקופתו רוח המועדון שסימלה את ימיו הטובים בשנות ה-90' ("יש בנו אהבה והיא תנצח"), נשכחה ההשקעה באוהדי הקבוצה ונשכח טיפוח שחקני הבית. במקומם הגיעו כוחניות רבה, תככים, מאמנים מפוטרים במוניהם, זרים מתחלפים בכל שנה ובעיקר הרבה אגו של אדם שכשמו כן הוא - איש קטן.
בתור שונא מכבי ת"א, היה קל להזדהות עם האלטרנטיבה שסיפקה הפועל ירושלים (אפילו שמעולם לא אהדתי אותה אלא את גליל עליון הי"ד) הקבוצה הזו באמת גרמה להאמין שיש סיכוי לכדורסל שיווני בישראל. אך עם השנים ובעיקר עם המשך השתלטותו של דני קליין על הקבוצה, אי אפשר היה שלא לשים לב לכך שהדפוסים שהקבוצה פעלה על-פיהם מזכירים את, תחזיקו חזק... מכבי ת"א.
קליין התלונן על כך שמכבי ת"א זוכה למקום אוטומטי ביורוליג? זה לא גרם להפועל ירושלים במשך שנים לותר על מקומה קבוע ביול"ב קאפ גם אם היא סיימה במקום ה-6 בסוף העונה. קליין התלונן על כך שמכבי גונבת שחקנים מכל קבוצות הליגה בעודם תחת חוזה (או בכלל)? זה לא הפריע לו להתחיל במו"מ עם עודד קטש בעודו תחת חוזה או לפתות בסכומים גדולים את חצי מהסגל של גלבוע/גליל, מכבי אשדוד או כל קבוצה אחרת שהצליחה יותר מהפועל ירושלים בשנים האחרונות. קליין התלונן על כך שלשמעון מזרחי יש קשרים במשרד הפנים, כאלה שמאפשרים לו להביא ארצה כל מיני מתאזרחים משונים בתואנה שהם יהודים? זה לא מנע ממנו לסדר לקני ווילאמס דרכון צ'כי מזויף (הוא הורשע על-כך בבית משפט ונידון לעבודות שירות) כדי שהוא יוכל לשחק כבוסמן. קליין טען ששיטת הגביע לא ספורטיבית? זה לא שינה לו כאשר במשך שנים הגרלות גביע המדינה סודרו כך שהפועל ירושלים תוכל לפגוש את מכבי ת"א רק בגמר.
ואלו רק הדברים שקורים מחוץ למגרש כי בנוגע לצד המקצועי, קליין הפך את הפועל ירושלים להיות קבוצה לחוצה, בה הלשונות הרעות מתחילות לדבר ולהאשים לאחר כל הפסד, לקבוצה בה מאמנים מוחלפים בתדירות של ימי שרב בקיץ בישראל (13 חילופי מאמנים ב-15 שנה)\ לקבוצה בה לא גדלים שחקני בית ואלו שגדלים בה מצליחים לפרוח בקבוצות אחרות בלבד גם אם הם אחיינים של היו"ר (יובל נעימי למשל) ולקבוצה בלי זהות, בלי חזון שהניצחון בה הוא חזות הכל.
בזכות חבריו הרבים במקומות הנכונים בתקשורת, הפך קליין להיות טפלון, כזה ששום כישלון לא דבק בו. תמיד היו אלה המאמנים / השחקנים / השופטים / השיטה / המצב הביטחוני / סתם חוסר מזל (מחקו את המיותר) שגרמו לקבוצה שלו להיכשל. ובשנים האחרונות שכבר אי אפשר להתחמק מאחריותה של ההנהלה לכישלון המקצועי המתמשך, מצא קליין אשם חדש - הקהל, שמחה על מחירי כרטיסים מופקעים (באמצע שנות ה-2000' עלה מחיר מנוי למשחקי הפועל ירושלים יותר מאשר מנוי למשחקי מכבי ת"א, אלופת אירופה), על חוסר דרך וחוסר ערכים ועל כן בכל פעם שמי מהקהל קרא קריאות גנאי כנגד היו"ר או תלה שלטים בגנותו הוא הוצא מהאולם ע"י סדרנים.
קליין, צמא הכוח ותאב הפרסום המשיך לשלוט בהפועל ירושלים עד שהגיע לשכונה גומא אגייאר, אשר רצה להיות הבעלים בתנאי שיהיה לו הרוב בנהלת הקבוצה, דבר אשר קליין לא יכל להסכים איתו. אבל מכיוון שבעל המאה הוא בעל הדעה - קליין התפטר מניהול הקבוצה בתואנה ש"כבר לא רצו אותו".
אגייאר כידוע נעדר ומכיוון שהפועל ירושלים הולכת לדרך לא ברורה, בעיקר בשדה הכלכלי, קליין חזר השבוע. שובו, אשר בינתיים עבר בשקט יחסי, אולי נראה כמו הצעד הנכון לעשותו, אבל הרשו לי לנבא ולומר שאיתו הפועל ירושלים לא תגיע רחוק לעוד הרבה זמן. כי אם יש משהו שאפשר ללמוד מזכייתה של מכבי ת"א (סניף הכדורגל דווקא) באליפות השנה הוא שלוקח הרבה זמן לקבוצות להחלים ממחלה אוטו-אימונית שפוגעת בה (במקרה של מכבי ת"א, מדובר באבי נמני) ולפעמים צריך הנהלה חדשה, שחקנים חדשים ומאמן שאיננו מכאן בשביל לעשות את זה. במקרה של הפועל ירושלים כדורסל - תהליך ההבראה נגדע באמצע והמרפא, בדמות החזרת התמימות, האידאלים והדרך הספורטיבית לקבוצה הזו לא יגיע עם איש הזה..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה